במשך דורות רבים ביית האדם את הצמחים המשמשים לו למזון, לעונג ולנוי. זאת בתהליך אבולוציוני, שבסופו ישתנו הצמחים תכלית שינוי. ואולם, כשאנו בוחנים את התהליך אנו תוהים, מי ביית את מי: אנחנו את תפוח האדמה או תפוח האדמה אותנו. מי השתמש במי כדי להתפשט לכל מקום, אנחנו בתפוח או התפוח בנו?
ב"הבוטניקה של התאווה" מספר מייקל פולן כיצד דחפה מתיקותו של התפוח את ראשוני האמריקאנים להפיץ את זרעיו, ובכך העניקו לעץ יבשת שלמה לפרוח ולשגשג בה; איך גרם יופיים של הצבעונים להיסטוריה באמסטרדם של המאה השבע-עשרה, עד כדי כך שהולנדי קנה פקעת יחידה במחיר השווה למחיר של בית בעיר; כיצד דחפה השפעתו המשכרת של הקנביס מיליוני אנשים להסתכן במאסר ודירבנה את מגדלי הצמח לשכלל את הגידול, שהיום הוא הרווחי ביותר באמריקה; וכיצד הפכה ההנדסה הגנטית את תפוח האדמה לקוטל חרקים ואת הטוגנים לקניין רוחני.
