הסיפורים שבכרך זה מכוונים למראית-עין לקהל מאזינים צעירים, היושבים בחבורה ומקשיבים ברוב קשב לאחד מבוגר המספר להם מעשים שאירעו בו בימי ילדותו. המספר המבוגר "נעלם" בדרך-כלל מיד לאחר דברי פתיחה קצרצרים שלו, כגון: "שמעו ילדים ואספר לכם..." והוא נותן פתחון פה לילד של אותם ימים רחוקים, לספר ולדווח בגוף ראשון, בלשונו הוא, ומזווית-ראייתו שלו, החקרנית, התוהה ושואלת לרוב על ההתרחשויות שהוא נקלע אל תוכן, אם מכורח הנסיבות, ואם מכוח תשוקותיו שלו.