זה מכבר טובי המשוררים והמחברים באסתטיקה מכל האומות נושאים עינם אל האנושי-הכללי. כל דבר ייחודי, אם היסטורי, אם מיתולוגי, אגדי או בדיוני-חופשי בטעמו - אותו צד כללי ישתקף בו תמיד, יותר ויותר, ויאיר דרכו, מבעד לאישיות. ולפי שגם במהלך החיים המעשי שולט חוק זהה המבקיע דרכו מבעד לכל הגס, הפראי, האכזרי, המזוייף, האנוכי והשקרי עלי אדמות ומנסה לזרוע בכל מקום קורטוב של רכות, הרי שאם אמנם אין לקוות כי יופיע לפי-כך שלום כללי, יש מקום לתקווה כי הריב הבלתי-נמנע ייחלש אט-אט, המלחמה תהא פחות אכזרית, הנצחון פחות רברבני. מלצ'ט
