גיבורת הסיפור רוצה לשמח את אמא שלה ולהביא לה משהו משלה: שיר קטן שהיא מחברת בעצמה. מקל שמצאה על השביל ואפשר לנגן בו כמו בחליל, או ריקוד הבנוי מ - "דילוג אחד ברגל שמאל / עם שתי קפיצות – וזה הכל ." אבל המקל הלך לאיבוד הדילוג והשיר נשכחים... ומה נשאר? הדבר החם והחשוב ביותר – חיבוק ונשיקה של אהבה. הספר מסתיים בשורות מחורזות המבטאות את שמחת הפגישה ואת הקשר בין השתיים: "לוּ-לוּ-לִי, לוּ-לוּ-לִי, אני – לאמא, אמא – לי. הוֹפ-לה-לִי, הוֹפ – לה – לִי, אני של אמא היא – שלי."
