הספר בוחן את מזמורי החכמה מזווית הראייה של חקר הלשון. ביסודו מונחת ההנחה שאם אכן מצויים בספר תהלים מזמורי חכמה – היינו מזמורים אשר נתחברו בצלה או בהשראתה של ספרות החכמה – סביר להניח כי נקלטו בהם מילים וביטויים אשר היו שגורים ומקובלים בספרות החכמה. המחבר מאתר יסודות לשוניים האופייניים ל'ספרות החכמה' ובאמצעותם הוא מגיע לזיהוים של 'מזמורים חכמתיים' אשר מצאו את דרכם אל ספר תהלים.