הכֶּלֶב נוֹחַ גִּלָּה בַּמַּטָּע בֵּין הָעֵצִים אֶבֶן מוּזָרָה וְחֻצְפָּנִית. נוֹחַ נָבַח עַל הָאֶבֶן וְהִיא הִתְעַלְּמָה וְלֹא זָזָה. חָבֵר שֶׁל נוֹחַ קַפְּצוֹן, כֶּלֶב קָטָן וְחַשְׁשָׁן, אָמַר שֶׁזֶּה בְּסַךְ הַכֹּל צָב וְאֵין מָה לִדְאֹג. וּפִתְאֹם הֶחָצֵר נִתְקְפָה שֶׁקֶט לֹא מֻסְבָּר, כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ זָלַל מִמֶּנָּה אֶת כָּל הַקּוֹלוֹת הָרְגִילִים. נוֹחַ וְקַפְּצוֹן חוֹשְׁדִים שֶׁזֶּהוּ הַצָּב שֶׁזָּלַל. הֲאִם הַצָּב אָשֵׁם? מָה בֶּאֱמֶת יֵשׁ לוֹ בַּשִּׁרְיוֹן?
