הדיבור נתפס כאמצעי הקשר והתקשורת המרכזי של האדם: היעדרו במהלך תקשורת נתפס כריק, כקטיעה של הקשר. אך כשם שיש דיבור שהוא חסר תוכן – יש שתיקה שהיא אמצעי שיתוף להבעה משמעותית. הספר מוקדש לשתיקה כאמצעי הבעה. "השתיקה המדברת": שתיקה כאשר "אלף מילים לא תבענה" או "אין מילים" ולא כאשר "אין לי מה לאמר". יש סוגים שונים של היעדר דיבור: דממה והפסקה שהם מחוץ לאינטראקציה (לא-מילוליים); הלא-נאמר והדיבור הריק וכך גם ההשתקה. "השתיקה המדברת" היא פרי בחירה של הדובר (בתורו, לא המאזין שתפקידו להאזין) להשתמש במסמן נעדר קול כאמצעי להבעה מילולית. שתיקה זו משמשת אותו בתוך האינטראקציה התקשורתית יחד עם הדיבור – המילים – או לצדן לשם העברת מסר, שיתוף רגשי, הפעלת האחר, כמו גם כאמצעי פואטי-אסתטי, כאמצעי מטה-לשוני לתהלוך שיח ודיבור (בשתיקה) וכפונקציה נסיבתית תרבותית (נימוס, מנהגים, אבלות ואבדן, קדושה, טאבו, שואה ועוד). ‬ ניתוח והסבר דוגמות השתיקה נעשה בכל רובדי הלשון וסוגותיה: מקרא, ספרות יפה, תעמולה ופרסומות, סרטים, שיח בין-אישי ושיח פומבי, הקשרים משפטיים, והקשרים קליניים (פסיכותרפיה, הפרעות תקשורת וכד’). שתיקה מדברת זו מוצגת מכל היבטיה: התפקידים הלשוניים שהיא יכולה למלא; התכנים המגוונים שהיא מביעה, ןהצורות השתוקות שלה, שהדיבור בסביבתה משמל לה רקע ומבשר אותה. הספר מסתיים בהצבעה על תרומת העיון בשתיקה לחקר הלשון האנושית בכלל. הספר מכוון לחוקרים, אנשי מקצוע, סטודנטים וכל המתעניינים בשפה כשלעצמה כאמצעי תקשורת. ספר יסוד לכל מי שנוגעים באופן ישיר או עקיף בשתיקה.