הספר מגולל את סיפורה של הדמוקרטיה הגדולה בעולם, מאז שחרורה מהשלטון הקולוניאלי ועד תחילת המאה ה- 21. הודו התמודדה לא רק עם הממדים העצומים של שטחה ואוכלוסייתה ועם העוני הבלתי נמנע במדינה מתפתחת, אלא גם עם שסעים קהילתיים עמוקים: החברה ההודית מחולקת על פי שפות, קאסטות, דתות וקבוצות אתניות וגם על פי אזורים גיאוגרפיים וסטטוס מעמדי-כלכלי. אף על פי כן, הצליחה הודו לשמר את המשטר הדמוקרטי, באמצעות כמה גורמים: המבנה הפדרלי, המבנה החוקתי, פלורליזם מפלגתי ודתי והגנה על זכויות הפרט.
הודו של תחילת האלף השלישי אינה עוד המדינה הריכוזית שבשליטת שושלת משפחתית אחת ומפלגה אחת כפי שהיתה בשני העשורים הראשונים לקיומה; בעשורים האחרונים שזורה הפוליטיקה ההודית באלימות בין-קהילתית, מהפכים פוליטיים-מפלגתיים ודמוקרטיזציה, בצד מעבר מכלכלה מתוכננת לכלכלת שוק נאו-ליברלית בעידן הגלובליזציה.