תקופת שלטונה של בבל ביהודה (604-539 לפנה"ס) חרצה את גורלה של ממלכת יהודה ועיצבה לדורות את התודעה הלאומית של העם, את תפיסת הדת והפולחן שלו ואת דרכי הזיכרון ההיסטורי. המכה הקשה שהנחיתו הבבלים על מרבית שטחי הממלכה, חורבן ירושלים ובית המקדש שבתוכה, ביטול שלטונו של בית דוד וההגליה של תושבי ירושלים ושל רבים מעילית העם, הותירו חלל גדול בלבבות העם והשליכו על המציאות החברתית, הכלכלית, והפוליטית. הם הביאו לשבר עמוק, שלווה בצורך להבין את הסיבות שהובילו לחורבן ולהסבירן באמצעות עיצוב מחדש של התיאור ההיסטורי של תולדות העם. בספר זה מוצגת סינתזה מורכבת ורחבת היקף, שבאמצעותה מתבררת המציאות ההיסטורית, הדמוגרפית, הגאוגרפית-היסטורית, התרבותית והדתית של ימי השלטון הבבלי ביהודה. מתוך התמונה ההיסטורית המוצגת, עולה חשיבותו של 'העם  הנשאר ביהודה', מאפייניו ומטרותיו של השלטון הבבלי ומרכזיותם של התהליכים החברתיים, התרבותיים והגאופוליטיים שהתרחשו בארץ-ישראל בין שלהי ימי הבית הראשון לבין ראשית ימי הבית השני.