אוסלו: נוסחה לשלום מגולל בפעם הראשונה את סיפור המגעים החשאיים שקדמו למשא ומתן הרשמי בין ישראל לאש"ף. יאיר הירשפלד מציב את התהליך, שהוא היה אחד ממשתתפיו, בהקשרו ההיסטורי הרחב ומתאר את שלביו השונים. מבעד לעליות ולמורדות של פרשת ההידברות המתמשכת נחשפים מורכבותו של המשא ומתן והאסטרטגיה שהנחתה אותו. משנפרשים הפרטים אנו למדים, כי הסכם אוסלו לא היה בבחינת אירוע של התרה חד-פעמית ופתאומית, אלא שלב ביצירת מצב חדש, שעם תחנותיו השונות נמנים: בניית מערכת של שיתוף פעולה בטחוני בין ישראל לפלסטינים; הסכם שלום בין ישראל לממלכת ירדן; הגברת המעורבות האזורית והמעצמתית בפתרון הסכסוך. בפרק האחרון של ספרו דן המחבר בסוגיות הקשורות למשא ומתן על הסדר הקבע – ירושלים, פליטים, גבולות, בטחון, התנחלויות – ומציע נוסחאות פשרה אפשריות.

ד"ר יאיר הירשפלד, מרצה בכיר להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה, קיים מתחילת שנות השמונים מערכת קשרים ענפים עם המנהיגות הפלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה, והיה שותף חשוב בסלילת הדרך למשא ומתן באוסלו. הוא יזם את המגעים החשאיים באוסלו וניהל אותם בחמשת החודשים הראשונים של ההידברות, כשנפתחו השיחות הרשמיות היה חבר במשלחת הישראלית, הקים יחד עם ד"ר יוסי ביילין את הקרן לשיתוף פעולה כלכלי (ECF), ובמסגרת זו ניהל את המשא ומתן שהוליך להסכם ביילין – אבו-מאזן.