ברומן אוטוביוגרפי מטלטל מביאה תהל רן את הסיפור הלא-ייאמן שלה ושל אחותה ציפי, הצעירה ממנה בשנה. סיפורן של שתי ילדות רכות שהוצאו מבית הוריהן, ונדדו בין פנימיות, משפחות אומנה ומוסדות לילדים במצוקה. בבגרותה הצליחה תהל ליצור לעצמה חיים מלאי צבע ויצירה, אולם חייה כרוכים לבלי הפרד בחיי אחותה שמתמודדת עם מחלת נפש. תהל מלווה את ציפי באומץ ונאבקת על חירותה, אבל הקשר הסימביוטי ביניהן - סבוך, חשוף, מדמם - דוחף אותן לא פעם אל קצוות של אהבה עצומה וכאב עמוק. בגיל שתים-עשרה נדרה תהל שכף רגלה לא תדרוך עוד בבית הוריה, ומאז ועד היום היא נותרה ילדה-ללא-אמא, שצועדת על סף התהום בחיפוש אחר נמל בית. כעת, לראשונה אחרי עשרים שנה, אוזרת תהל כוחות נפש אדירים ונוסעת לבקר את אמה הביולוגית. המפגש המחודש עם האֵם מוליד זיכרונות כואבים וסיטואציות קומיות-טראגיות בלתי נשכחות, ובעיקר – מאפשר לה לצמוח, להתגבר, ואף להשפיע על גורלה של אחותה. תהל רן היא נביאת זעם, ובה-בעת היא גם פיית התקווה הטובה. כתיבתה החד-פעמית, המהפנטת, הבועטת, תרעיד את לבו של כל קורא באשר הוא. בשם אחותי - שנקרא הן כיצירת ספרות מורכבת והן כמסמך אנושי וחברתי נוקב - מעורר השתאות של פגמים וניגודים: מצמרר ומענג, מעצים ומחליש, מצחיק ומעציב, מרומם ומפיל, מחיה וממית.
