ויטגנשטיין נחשב היום בעיני רבים כמהפכן הגדול של הפילוסופיה בת זמננו. ואולי לא. אולי היה רק המרפא הגדול של הפילוסופיה ושפתה. שהרי הרעיון הגדול האחד המניע את הגותו של ויטגנשטיין הוא זה: יש לשחרר את המחשבה הפילוסופית מן המכשלות, ההסתבכויות, ובמילה אחת - מחולייה של השפה. והמבצע הזה - כל ההתפלספות הנכונה - קשה ומלא מלכודות. החקירות הפילוסופיות בתוך רשתות שטווה השפה, בשבילנו, הן כמו "להריח עכברוש, שתמיד הוא עניין יותר קל מאשר ללכוד אותו".
הספר הזה הוא מבוא והדגמה בהירה למה שעשה ויטגנשטיין בתחומים רבים - בפילוסופיה של השפה, המתמטיקה, הלוגיקה, האמנות ועוד, ובעיקר: בהבחנות המסורתיות בשאלת הגוף והנפש, האני, העולם הפנימי והחיצוני, ובקיצור, בטלטלה של כל המסורת הפילוסופית המערבית מאז דקארט.
