האלוקים הוא על אנושי. אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, וכפי שאנו אמורים בתפילה "ולא נערוך אליו קדושתו" .
אלוקים הוא אישיות על אנושית. אין הוא מזוהה עם הטבע כדעת הפנתאיסטים אלא הוא מעל לטבע, והוא אישיות עצמאית לחלוטין. אי לכך השימוש במושג אישיות לגבי מציאות כוללת זו אינה מדויקת וחסרת משמעות.
כפי העולה מספר בראשית ה' היה קיים לפני העולם והוא ברא מרצונו את העולם ואת האדם. בבראו את האדם הוא בורא אותו בצלמו כדמותו. כלומר, ה' הוא אישיות עם רצון משלו ותוכניות משלו וכך הוא מתנהג כאישיות: הוא אומר ומצווה ובורא את העולם, לאחר שהוא בורא את הכל "וינח ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה". מנוחה, רצון, דיבור וכד' הם סימנים מובהקים של אישיות.
המחבר כאן אינו נוקט את המימרא "דיברה תורה בלשון בני אדם". הוא טוען כי אם התורה מדברת בלשון מסוימת היא מתכוונת אליה ולכן לאלוקים יש אישיות.