במסע אל תעתועי הזיכרון פוקד המחבר את וינה ואת ונציה, את הרי האלפּים ואת עיירת ילדותו, את רוחות העבר ואת מורשת הספרות. בסגנונו הייחודי מוליך זבאלד את קוראיו בשיטוט בין זיכרונות אישיים וקולקטיביים, בין העבר להווה, בכתיבה צלולה ופיוטית שאין דומה לה. כמו בכתביו האחרים, גם כאן משלב זבאלד תמונות בתוך רצף הסיפור.