שָׁאוּל הֶחָתוּל יוֹצֵא לְטַיֵּל בְּנַעֲלָיו הַלְּבָנוֹת הַחֲדָשׁוֹת. אֲבָל, אוֹי! בַּדֶּרֶךְ מְחַכִּים לוֹ מִכְשׁוֹלִים וְהַפְתָּעוֹת, וְהַנַּעֲלַיִם שֶׁלּוֹ הוֹפְכוֹת מִלְּבָנוֹת לַאֲדֻמּוֹת, לִכְחֻלּוֹת, לְחוּמוֹת וְלִרְטוּבוֹת! הַאִם שָׁאוּל מַתְחִיל לִבְכּוֹת? מָה פִּתְאוֹם! הוּא מַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ וְשָׁר לוֹ אֶת שִׁירוֹ... וּמָה אֶפְשָׁר לִלְמֹד מִסִּפּוּרוֹ שֶׁל שָׁאוּל הֶחָתוּל? צְאוּ אִתּוֹ לַדֶּרֶךְ וּתְגַלּוּ!