בעשורים האחרונים החלה מתפשטת בקרב חוקרי ההיסטוריה של עם ישראל תפיסה חדשה אשר לאופיה ולמקומה של האורתודוקסיה בתולדות היהודים בעת החדשה. עלֿפי תפיסה זו, האורתודוקסיה איננה המשך פשוט וישיר של "החברה המסורתית", אלא תגובה לאיום שהציבו תנועת ההשכלה ותנועת הרפורמה על תקפותה ומעמדה של המסורת.
לפיכך האורתודוקסיה עצמה היא בגדר חידוש של המודרנה, ומאפייניה באו לידי ביטוי הן בתחום הארגוניֿהפוליטי, הן בתחום הרעיוני והן בתחום ההלכתי. היה זה ר' משה סופר, בעל החת"םסופר, שהוביל וניסח את העמדה החדשה של האורתודוקסיה בכל התחומים הללו. הוא היטיב לבטא עמדה זו בססמה שטבע: "החדש אסור מן התורה".
המחקרים שכונסו בקובץ זה - "החדש אסור מן התורה – פרקים בתולדות האורתודוקסיה" מבטאים את התפיסה החדשה של האורתודוקסיה ומקיפים גילויים שונים של העימות בין מחדשים למשמרים משלהי המאה הֿ18 ועד לדורות האחרונים. בין השאר הם כוללים דיון פרטני ומעמיק בתולדות ההלכה, בסוגיות כגון: הלנת מתים, גילוח בחול המועד והחידושים שהכניסה תנועת הרפורמה בסדרי הפולחן. לאלה נוסף מחקר העוקב אחרי המאבקים סביב מקומה של הדת במדינת ישראל מאז ייסודה ועד למהפך של שנת 1977.
מחקריו של משה סמט מצטיינים בשילוב של חריפות למדנית, ראייה היסטורית רעננה ותובנות סוציולוגיות. ראשוניותם, חדשנותם וחשיבותם של מחקרים אלה מבטיחים שקיבוצם יחדיו בכרך זה יתקבל כתרומה רבת ערך לחקר תולדות עם ישראל בעת החדשה.
