"במכתבים שלו גוסטב מדבר איתי רק על אמנות – ועל עצמו", התלוננה לואיז קולה, אהובתו של הסופר הגדול. הספר שלפנינו כולל כמה מאות מכתבים שבחר ותרגם דורי פרנס מתוך אלפי מכתביו של פלובר. זוהי מעין ביוגרפיה של פלובר בקולו שלו. המכתבים מגלים לנו כיצד הוא מנתח את נפשו בלי רחמים ובלי הנחות, ומשתף את ידידיו בחיי היומיום של אדם שחי דרך העט, בשל העט, למען העט. האיש שהקדיש את חייו לכתיבה והאמין כי אסור לסופר להציג בכתביו את אישיותו, חושף בכנות נדירה את נפשו על כל רבדיה וסתירותיה. דרך המכתבים נוכל להתלוות אל פלובר כשהוא כותב, בעמל מפרך ויומיומי, יצירות מופת כגון מאדאם בובארי, החינוך הסנטימנטלי, בובאר ופקושה; מבקר במזרח התיכון במסע אקזוטי וארוטי; מתיידד עם סופרים כז`ורז` סאנד ואיוון טורגנייב; מתכתש עם מבקריו; פורש את חסותו על סופרים צעירים כגי דה מופסאן; ומשמיע את דעותיו על כל נושא שבעולם, לעתים בהומור, לעתים בזעם, ולא אחת בייאוש, אך תמיד עם להט. מריו וארגס יוסה כותב בספרו האורגיה הנצחית: " אני מאמין שהמכתבים של פלובר הם הידיד הטוב ביותרלסופר מתחיל. הם חושפים כיצד כשרונו היה כיבוש סבלני, אטי ומפרך; הם מראים איך במלאכת הכתיבה הסופר הוא לגמרי לבדו לאסונו, אך גם למזלו, כי אם הוא יגלה בתוך עצמו את הסבלנות ואת העקשנות המתגלה במכתבים הללו, אולי ייצור באמת – כמו הרווק הכפרי הבודד והקולני הזה – משהו נצחי. דווקא בתקופות שבהן התקשיתי ביותר בכתיבה, חזרתי שוב ושוב ל מכתבים של פלובר והם תמיד היו לי תרופה משככת כאבים".
