האם ביסוד הערכים המעצבים חברה עומדת מערכת רציונלית־פילוסופית או דתית-התגלותית? מה מקומן של הפילוסופיה ושל הדת בכינונם של אידאלים ומטרות מדיניות? "הבעיה התאולוגית-מדינית", העיסוק במשולש המתחים דת, תבונה אנושית וחברה מדינית, מוארים בספר "נבואה והסדר המדיני המושלם: התאולוגיה המדינית של ליאו שטראוס" מתוך עיון מקיף בהגותו של אחד מגדולי החוקרים של תולדות הפילוסופיה המדינית, ליאו שטראוס (1973-1899). שטראוס לא כתב משנה הגותית עצמאית סדורה, אלא הגותו, שהבעיה התאולוגית-מדינית היא אבן היסוד שלה, שזורה בפרשנותו לדבריהם של אחרים (הובס, שפינוזה, הרמב"ם, ניטשה ואחרים), והיא מתבררת באמצעותם. שטראוס העמיד את עצמו כנגד מוריו ועמיתיו – הוגים גדולים כמו הרמן כהן, פראנץ רוזנצוויג ומרטין בובר, אנשי תנועת "התשובה", שהפנימו את הנאורות המודרנית הסותרת את היותה של היהדות דת של התגלות. הללו, כך טען, חטאו למהותו של המושג "התגלות", מתוך אשליה שהבעיה התאולוגית-מדינית מוצאת את פתרונה במודרנה. לתפיסתו ההתגלות היא ביסודה התגלות של חוק, וחוק מדיני דווקא. את התֵזה הזאת בדק שטראוס באמצעות פרשנותו לרמב"ם ולשיטת הנבואה שלו, וכן לפילוסופיה של ניטשה ולשילובה עם הפילוסופיה האפלטונית.
