"הנה ימים באים" מקשר בין השואה והאוטופיה הציונית לבין חזון אחרית-הימים. במחזות אפוקליפטיים בדרמה הישראלית, ובביצועם הבימתי על רקע אירועים מרכזיים בהיסטוריה היהודית והישראלית. הספר חוקר את תכניו, את מקורותיו ואת תכליתו של החזון האפוקליפטי הישראלי. בעוד מקורות החזון נסמכים על טראומות השואה ומלחמת יום הכיפורים, תכלית ההתמודדות נועדה להמריץ פעולה פוליטית ואתית, שהיא-אפוקליפטית ביסודה. כספי מצביעה על הפער בין התוכן החורבני השלילי בהצגות, לבין עצם העלתן במדיום חברתי חיובי במהותו.
