רבי משה קורדובירו (1570-1522) היה מגדולי המקובלים של צפת ונחשב כרבו של האר"י. מגוונים היו נושאי התעניינותו של קורדובירו ועשירים היו חייו הרוחניים. בלהט רב העלה על הכתב את האידיאלים שלו ואת התפיסות הנוגעות לכל הווייתו כמקובל בן זמנו ובן מקומו.

הספר מנסה להציג את קורדובירו כמקובל בעל שיעור קומה, שספרות הזוהר הטביעה את חותמה על חייו ועל יצירתו, ובפירושה השקיעה את מרצו הבלתי נלאה. בשני החלקים הראשונים של הספר ניתן להתוודע אל התחבטויותיו של קורדובירו בשאלות של ראשית המציאות ואל התשובות שנתן להן. כאן מתבררות תפיסת האלוהות של קורדובירו ודרכו בהבנת מעמדו של הקוסמוס לכל שכבותיו: חייה הדינמיים של האלוהות, דרך הנהגת העולם החומרי, השותפות המיוחדת של האלוהות, התורה וישראל ומעמדן המיוחד של התורה ושל התפילה, המאפשרות את זרימת החיים מן האלוהות אל ישראל ומישראל אל האלוהות. בחלקיו האחרונים של הספר נדונה המשמעות המיוחדת שקורדובירו מייחס לשותפות הגורל של היחיד ושל האומה ומתוארת הדרך שהוא מציע להנהגת היחיד. מוצגת בהם התמודדותו של קורדובירו עם בעיות השעה, הנוגעות לתולדות ישראל, לארץ-ישראל ולקוסמוס כולו. עוד מתבררים כאן הצביון המשיחי המיוחד של קבלת קורדובירו ומשאלות לבו הנוגעות לכל ענייני הגאולה.

הנספח כולל פרסום ראשון של השערים הראשונים של שיעור קומה שנחשבו עד כאבודים.