נערה שעוד לא מלאו לה ארבע עשרה שנים הוטרדה מינית על ידי ידיד המשפחה, שאשתו הייתה המאהבת של אביה. כשהתלוננה על כך, כפה עליה אביה להיפגש עם פרויד, כדי שיוציא מראשה את רעיונות ההבל, וינחה אותה להתנהגות נאותה.
סיפורה של אידה באואו, המכונה 'דורה', שיכול היה להיכתב כרומן למשרתות, הפך בידי פרויד לתיאור המקרה המפורסם ביותר בתולדות הפסיכואנליזה.
במאה השנים שחלפו מאז פרסומו שימש תיאור המקרה כמודל לתלמידי פסיכואנליזה, ובשנים האחרונות הפך לשק איגרוף בידי מבקריו החריפים ביותר של פרויד.
דרור גרין מציע כאן קריאה חוזרת ב'דורה', שתעורר בחינה מחודשת של מושגי היסוד של הטיפול הנפשי. הספר מאפיין את הז'אנר המיוחד של פרויד בכתיבת תיאורי מקרים, ז'אנר המשמש כמודל 'שקוף' לעבודה הטיפולית. מודל זה, שהוצג לראשונה במקרה של 'דורה', משמש כנקודת פתיחה לכל טיפול נפשי מימיו של פרויד ועד היום.
