במשך למעלה מאלף שנים רצופות, חיו בספרד של ימי הביניים יהודים ונוצרים אלה בצד אלה. יחסי הגומלין שבין היהודים והנוצרים הללו ידעו תמורות ותהפוכות במרוצת הדורות. ככלל היו היהודים מעורים היטב בחברה שבקרבה חיו: ברם לעולם היו מיעוט נסבל בקרב חברת - הרוב הנוצרית. יהודים ונוצרים היו קרובים ורחוקים בעת ובעונה אחת. הם היו קרובים באופן גשמי, שכן חיו באותם ישובים כפריים ועירוניים. הם היו קרובים באופן גשמי, שכן חיו באותם ישובים כפריים ועירוניים. הם היו קרובים באורחות חייהם ובהלכי הרוח שטיפחו והם חברו יחד לבניית ערכי תרבות ומדע. ברם, בעת ובעונה אחת, היו היהודים והנוצרים גם רחקוים אלה מאלה באמונותיהם הדתיות, בציפיותיהם לגאולה ועל הכל באופן שבו ראו אלה את אלה ונתפסו אלה בתודעתם של אלה. ריחוק זה הלך והתעצם והגיע לכדי קרע גמור בשלהי ימי הביניים, כאשר התגבשה חברת - הרוב הנוצרית בממלכות חצי האי האיברי, כיחידה מונוליטית והומוגנית, שבה שוב לא נמצא מקום לאחר, לשונה ולזר.
