השיגיונרים הם ציבור שלם, בלי ייחוס דתי, לאומי, או מעמדי. זהו עם ענק בגודלו, בלי גבולות גיאוגרפיים, והוא ידוע ומפורסם בעיקר בשני דברים: האנשים הם כולם רגילים, והם סובלים מרגישות יתרה בחיי היומיום - כל אחד באזורי הנפש שלו. הרגישות היתרה מולידה אצלם מבחר מגוון של שיגיונות, או לפחות אחד או שניים, חלקם חינניים - אחרים לא.
השיגיונות שמחברי הספר בחרו להציג כאן מוכרים היטב: חרדות, דחפים והתפרצויות, כאבים, אמונות טפלות, התמכרויות, פרוורסיות, ריבוי אישיויות, הפרעות וקלקולים בשינה, באכילה, או בזהות המין.
הראשון שהתייחס לשיגיונות בחיי היומיום של הפרט היה זיגמונד פרויד. הספר הזה מרכז את השיגיונות האלה, הנפוצים כל-כך, שלנו בני-התמותה, תוך התמקדות ידידותית ברקע הפתולוגי של כל אחד מהם ובשילוב סיפורים מתחומי הספרות, הקולנוע, התיאטרון, המוזיקה, הפילוסופיה, המיתולוגיה והתנ"ך.
