קְרֶמֶר הֶחָתוּל לָבַשׁ בֶּגֶד־יָם,/ זָקַף הַזָּנָב, סִמֵּר הַשָּׂפָם,/ מַסֵּכָה עַל עֵינָיו, סְנַפִּירִים לְרַגְלָיו,/ נִפַּח אֶת חָזֵהוּ מְלוֹא רֵאוֹתָיו:/ "הִנֵּה אֲנִי, גֶּבֶר בַּחֲתוּלִים,/ מֶלֶךְ הַמְּצוּלוֹת, שַׁלִּיט הַנַּחְשׁוֹלִים."/ וְהוּא חָשׁ אֶל הַחוֹף וְזִנֵּק אֶל הַמַּיִם,/ וְתֵכֶף טָבַע מִזָּנָב עַד אָזְנַיִם.
