פנטזיה ראשיתית/ פנטזיות על אודות הראשית/ ראשית הפנטזיה (1964) של ז'אן לפלנש וז'אן-ברטרן פונטליס הנו ספר משמעותי, מכיוון שהוא מסמן צומת מהותי בתהליך ההתפתחות של שני הסופרים ושל התנועה הפסיכואנליטית של צרפת. נאמנים לחינוך שקיבלו מלאקאן, לפלנש ופונטליס בודקים את הטקסטים הפרוידיאניים כדי לתפוס בהם את הגוונים הזעירים ביותר וכדי להבליט את המורכבות ואת המקוריות של חשיבתו של פרויד; אך בו-זמנית, הסטיות והשוני מלאקאן באים אצלם לידי ביטוי, והמחברים מתחילים להתוות את דרכם המקורית.
עבודה זו נותרה, לכל הדעות, אקטואלית מאוד. זו המחשה מושלמת של שיטת העבודה הקפדנית והפתוחה של שני המחברים. מבחינת התוכן, הסוגיות הנידונות הן השאלות הבסיסיות והתמידיות של הפסיכואנליזה: הקשר בין הלא-מודע למודע, בין פנטזיה למציאות, בין האינדיווידואלי לחברתי, בין הפנטזיה למיתוס וכו'.
הפנטזיות הראשיתיות מארגנות את חיי הנפש של הפרט: ה"סצנה הראשונית" היא ניסיון לענות על השאלה בדבר המקורות של הסובייקט, בדבר שאלת האִיוּך של היווצרותו. הפנטזיה של הפיתוי באה להסביר את מקורות המיניות, והפנטזיה של הסירוס – את ההבדל בין המינים. באופן כללי, עבודה זאת מציגה שאלה על אודות מקורותיה של החשיבה הפסיכואנליטית ועל אודות הדרכים שיש לחקור כדי להבין טוב יותר את התפקוד של המנגנון הנפשי. ספר זה מבליט את הסוגיות ואת הניגודים ומנסח אותם בבירור, אבל הוא אינו מתיימר לתת תשובות. הדיון נשאר פתוח, והוא מזמין .כל אחד ואחד מאתנו לחשוב ולפתח את חשיבתו בעצמו – מחוץ לכל דוֹגמה מחשבתית חונקת

ז'אן לפלנש וז'אן-ברטרן פונטליס הנם מבכירי הפסיכואנליטיקאים הצרפתיים כיום. הם מוכרים במיוחד כמחבריה של העבודה המונומנטלית, אוצר המילים של הפסיכואנליזה (1967).