לא בעבים מעל אמרה המשוררת רחל בשירה "כאן על פני האדמה" ואכן לא בעננים חיה דגניה במאה השנים הראשונות של חייה, אך גם לא התנזרה מחלומות גבוהים.
מצריף העץ שהוצב בין החושות של אום-ג'וני בשנת תרע"א ועד השינוי באורחות החיים בשנים האחרונות – הרבה עבר על חבריה. דרכם לדגניה והשנים הארוכות שעמה כרתו ברית הם פרק חשוב בתולדות ישראל.
מקבוצת חלוצים נלהבת באימפריה העות'מאנית, תחת המנדט הבריטי, בצל השואה ובמלחמת העצמאות, בשישים שנות מדינת ישראל – הימים חלפו, דורות התחלפו, אך מנגינת העבודה והתרבות, המשפחה, החינוך ועיצובו של המקום, המנגינה של חיי היחד והערבות הדדית – לעולם נשארת.
דגניה הרבתה לתעד את עצמה – בדפי סידור העבודה ובפרוטוקולים של אספות, במכתבים וביומנים אישיים, בריאיונות ביוגרפיים ובדברי הגות, בעלונים שראו אור שנים רבות ובאין ספור תצלומים.
מוקי צור דלה מכל אלה מבחר מיוחד, כשהוא מראיין חברים היום ומוסיף פיסות מחקר היסטורי חברתי.
