העיתונות העברית המודרנית נולדה עם השבועונים הראשונים במחצית המאה התשע-עשרה באירופה ועשתה שם כברת דרך ארוכה עד שהורישה את מאפייניה ותכונותיה, את מורכבות בעיותיה, הישגיה, פחדיה, תסביכיה וחלומותיה למדיה הארצישראליים והישראלים. אבל זרעי התכונות האלה כבר היו נטועים בה בצורותיה המוקדמות, מאז החלה להתעצב "התקשורת היהודית". ארבעה-עשר פרקי הספר עוסקים בהיסטוריה של אמצעי התקשורת ובתולדות אנשי התקשורת, בד בבד עם ההיסטוריה כפי שהיא משתקפת בתקשורת (שלא אחת שותפה לעשיית ההיסטוריה). פרקים אלה נועדו להמחיש את האפשרויות הרבות הגלומות במחקר בתחום זה. ומעבר להיבט המחקרי ימצא קהל הקוראים הרחב בדפים אלה סיפור של הרפתקה מרתקת, שפושטת ולובשת צורה לאורך הדורות, אך נמשכת גם בימינו.
