האדם הוא תבנית ארץ הולדתו, ואף שנולדתי הרחק מכאן, תחושה זו מלווה אותי בכל ארבעים שנותיי בארץ. ארץ זבת חלב ודבש וגם ארץ אוכלת יושביה. לפעמים מנוכרת וזרה ולפעמים מחבקת וחמימה – שלי היא. הלכתי בה הרבה, אבל תמיד יש עוד מקום שלא הייתי בו. עם תחושות אלה אך טבעי היה לי לפנות להדרכת טיולים ולעשות זאת למקצועי ותחביבי הראשי. תחושות אלה גם משכו אותי למסע בשביל ישראל. אין יום במסע זה הדומה לקודמו ואין יום אחד משעמם. היומן נכתב מתוך רצון לשמר חוויות, ריחות, קולות, טעמים וצלילים. ועכשיו הגיע הזמן לשתף...