"המבקר, ככל שלא ירצה בכך, אינו יכול שלא להכיר במנדלי מוכר ספרים את בבואת דיוקנו הוא, וממילא סיפורו של מנדלי, על כל המשתמע ממנו, הוא בבחינת מהלומה הניתחת הישר בפניו והמערערת את בטחונו העצמי, את ההנחות שעולמו הרוחני מבוסס עליהן. שכן המבקר, לאחר שהבין את 'ספר הקבצנים' לאשורו, חייב להביט מחדש בעצמו, לבחון מחדש את הזדהותו עם העיקרון של הספקנות...".
בסדרה של מסות רחבות היקף ועשירות תיזמור ממשיך דן מירון את מסעיו בספרותנו הקלאסית העברית והיידית ומתעכב ארוכות אצל מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם וש"י עגנון. בנופים המתגלים מצויים הן כאלה שהמבקר כבר שהה בתוכם והן כאלה שאליהם הגיע רק עתה (ביחוד נופי יצירת עגנון); ואולם בין בנוף מוכר בין בנוף חדש מתגלה המבקר עצמו כמי שמשתנה ומתחדש בלי הרף וכמי שהעיון בספרות נעשה אצלו קרוב יותר ויותר להתבוננות באדם - בזולת ובו בעצמו - ולשיג ושיח ישיר עמו.
