הספר בוחן לעומק את הרעיונות המנחים של אינטלקטואלים ישראלים ופלסטיניים מובילים, ואת האינטראקציה ביניהם במיוחד מאז התחדשות תהליך השלום בראשית שנות התשעים, כאשר השאלה המרכזית של הספר היא באיזו מידה תרמו האינטלקטואלים לקידום תהליך השלום ולפיוס.
ברוס מדי-וויצמן, אינטלקטואלים פלסטינים וישראלים: בצל אוסלו ואינתיפדאת אל-אקצא, מרכז דיין, 2003.
המחקר מבוסס על ההנחות שאינטלקטואלים תרמו רבות לפריצת הדרך בתהליך השלום שנראה כי נעשה בלתי הפיך וכן כי לאחר ההסכם הסופי, יהיה שמור לאינטלקטואלים תפקיד משמעותי בעיצובם של תהליכים פוליטיים וחברתיים ארוכי טווח.
המחקר בוחן לעומק את הרעיונות המנחים של איטלקטואלים ישראלים ופלסטינים מובילים ואת האינטראקציה בינהם, במיוחד מאז חידוש תהליך השלום בראשית שנות התשעים. השאלה המרכזית שמעלה הספר היא באיזו מידה תרמו האינטלקטואלים הישראלים והפלסטינים לקידום תהליך השלום ולפיוס בין העמים מעבר לצעד הפורמלי שנקטו בו פוליטיקאים ואנשי מעשה.
על אף כשלונו של המו"מ לשלום והאלימות המחודשת לאלימות בספטמבר 2000, לא פחת הצורך להמשיך ולחקור את פעילותם של הוגים, מחברים ומחנכים בשתי הקהילות היריבות. הכעס והתסכול שהפנו אינטלקטואלים משני צידי המתרס אלה כלפי אלה, מעידים כי הם מאמינים שיש ערך לפעילותם למרות שלא עומדים לרשותם דיוויזיות צבאיות.
