ספרו של יאיר קורן-מיימון מציע פרשנות חדשה לכמה מסיפוריו הידועים של שמואל יוסף עגנון ("תהילה", "הרופא וגרושתו", "פנים אחרות", "בדמי ימיה", "עד עולם", "סיפור פשוט", "מדירה לדירה, "התזמורת", "לפנים מן החומה" ועוד), תוך כדי זיקה לטכניקה פרשנית-פסיכואנליטית שעיקרה יחסי מטפלים-מטופלים. כלומר שיצירת הספרות נבחנת כאן כחוויה טיפולית על סוגיה השונים. הספר מציב את סיפוריו של עגנון בהקשר פסיכואנליטי, כל זאת ברוח אסכולת "תגובת הקורא" (Reader Response), כמו גם בהשפעת האסכולה הפוסט-סטרוקטורליסטית.

דבר אחד מאחד את כל התחומים, הגישות והתיאורטיקנים בפסיכולוגיה – הניסיון לצייר תמונה שלמה לעולם הנסתר של נפש האדם, לחקר אישיותו ולהתנהגותו. ספר זה מתייחס להיבטים שונים מחקר הפסיכולוגיה ומתמקד בעיקר בתחומי הפסיכופתולוגיה והפסיכותרפיה בהקשרם הספרותי. ברוח אסכולת "תגובת הקורא" ולאור גישת הדקונסטרוקציה, הקריאה המוצעת כאן תקרא את הטקסט העגנוני כנגד עצמו, על מנת לחשוף את "הלא-מודע הטקסטואלי" אשר משמעויותיו שונות מאלה הנגלות על פניו. הקריאה הדקונסטרוקטיביסטית מבקשת לחשוף את הסיפור הטיפולי המסתתר בקפליו של הטקסט הספרותי הגלוי. באופן הזה נוצר טקסט חדש שהוא מיזוג של היצירה הספרותית המקורית ושל אופן קריאת הטקסט על ידי הפרשן, ואפשר שזו תכליתה המרכזית של פרשנות הספרות.