שלושה עשורים חלפו מאז התחוללה המהפכה באיראן והשלכותיה ממשיכות לעורר עניין , בעיקר בשל אופיו ודרכי פעולתו של המשטר המהפכני. ‏בתחום מדיניות הפנים והחוץ משתקפת עוינות המשטר כלפי ‏העולם המערבי, בייחוד כלפי ארצות-הברית, ‏ובולטת מערבותה הפעילה של איראן כמאיץ מהפכני בזירה המזרח תיכונית. שני הנשיאים האחרונים באיראן, מוחמד חַ'אתֶמִי ומחמוד אחמדינֶז'אד - סמלים ‏בולטים של רפורמה ורדיקליזם בהתאמה – הבליטו אף יותר את ייחודיותה המהפכנית, את מאבקי הכוח הפנימיים בתוכה, ואת ההבדלים האידיאולוגיים, הפוליטיים והאישיים המתחוללים בהנהגתה. הדיון הציבורי בנושא האיראני כרוך בהבנה כי איראן אינה מיקשה אסלאמית רדיקאלית אחת, אלא מדינה תוססת ורבת פנים.

הספר "איראן – אנטומיה של מהפכה", פרי מחקר של אנשי אקדמיה ישראלים, הוא עוקב ומנתח דרכים שונות , ‏שבאמצעותן תרגם המשטר התיאוקרטי את האידיאולוגיה האסלאמית-שיעית והחזון המהפכני שלו למדיניות מעשית ולפרקטיקות פוליטיות וחברתיות. הספר מתמקד במדיניות הפנים של איראן ובבחינת האתגרים שניצבים  בפניה. תובנת מחברי הספר היא שהאתגר האיראני אינו מובן דיו ללא בחינה מדוקדקת של הדינמיקה הפנימית בתוכה. בתוך כך, מנסה הספר לפתוח צוהר להיכרות קרובה יותר עם היבטים חשובים ופחות נדושים, במדיניות איראן המהפכנית.

דוד מנשרי, ראש המרכז ללימודים איראניים, מופקד הקתדרה ע"ש פרוויז ופוראן נזריאן ופרופסור בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה. מכהן כדיקאן לתוכניות מיוחדות באוניברסיטת תל אביב.
ליאורה הנדלמן-בעבור, עמיתת מחקר במרכז ללימודים איראניים, מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל-אביב, ובחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. עמיתה במכון טרומן בירושלים