אביבה אורי זכתה להכרה ממסדית כבר בראשית דרכה האמנותית, והפכה זה מכבר לאחד המיתוסים המכוננים של המודרניזם הגבוה והייחודי בנוף המקומי.
הווירטואוזיות של שפת האומנות שלה מיזגה רישום חמור, מרוכז ומדויק, יחד עם דחיפות רתמית ומקצבים בארוקיים.
בדימוייה ובדמותה עיצבה אורי את עצמה כחידה שאי-פתירותה היא מיסודותיו של מעשה האומנות.
ספרו של ניסים גל רואה באנגמטיות הזאת הנחת יסוד לניתוח עבודתה ודמותה של אורי: אביבה אורי היא חידת המחקר שלפנינו.
הספר אינו מונגפריה של אורי, בבחינת "ואלה תולדות", אלא דיון בסוגיות המרכזיות העולות מתוך העשייה שלה: עיצוב הפָּנים, פעולת המסגור, מלאכת הרישום, מעשה האהבה, אבל ומוות. בספר זה, החוקר את חידתה של אביבה אורי, מוזמנים הקוראים לפגישה מחודשת עם אמנית רבת עוצמה,שכוכבה חוזר ודורך בקורותיה החילופי משמרותיה של האמנות הישראלית.
