בכרך זה – הראשון בסדרת מחזותיו המקובצים של חנוך לוין – מובאים המחזות שכתב בשנים 1974-1969: 'סולומון גריפּ'; 'חפץ'; 'יעקבי ולַידנטל'; 'נעורי ורדה'לה'; 'שיץ'. אלה מחזותיו הראשונים של לוין, לאחר הקאבארטים הסאטיריים שקובצו בספר 'מה איכפת לציפור' – מחזות שפתחו עידן חדש בתיאטרון הישראלי והעמידו את חנוך לוין כ"מוסד" בפני עצמו.