לא במקרה הפך סיפורו של הנס בן החמש לאחד מתיאורי המקרים הידועים בהיסטוריה של הפסיכואנליזה. בידיו האמונות של פרויד הפך סיפורו של הילד, שחי בתחילת המאה התשע עשרה, למסמך חדשני ונדיר בסוגו. בסיפור על 'הנס הקטן' הציג פרויד את המקרה הראשון של טיפול פסיכואנליטי בילדים, והדגים את התיאוריות המהפכניות שלו על תסביך אדיפוס ועל המיניות אצל ילדים. תיאור המקרה מבוסס על רשימותיו של האב, שתיעד את שיחותיו עם בנו: "אני מצייר בשביל הנס, שהיה באחרונה בשנברון, ג'ירף. הוא אומר: 'צייר לו גם את הפיפי.' אז אני אומר לו: 'צייר אותו בעצמך.' הוא מוסיף לציור הג'ירף את הקו, שבתחילה הוא קו קצר, עוד חתיכה באומרו: 'הפיפי שלו ארוך יותר.' אני עובר עם הנס ליד סוס שמשתין. הוא אומר: 'לסוס יש את הפיפי למטה כמו אצלי'." כישוריו הספרותיים של פרויד הפכו את תיאורי המקרים שלו ליצירות מופת, שפרצו אל מחוץ לגבולותיה המקצועיים של הפסיכואנליזה. עד היום מרתקים תיאורי המקרים המעטים שכתב קוראים רבים, הנשבים בקסמיהם. 'הנס הקטן' הוא התיאור הראשון של טיפול פסיכואנליטי בילדים, התיעוד הראשון של הדרכה בפסיכותרפיה, ולמעשה גם המקרה הראשון של הדרכת הורים. הספר מופיע כאן לראשונה בתרגומו העברי.
