הפואמה "הבית" היא משיאי יצירתו של המשורר אבות ישורון (1904-1992). בערוב ימיו משקיף המשורר על הבית שממול, הנתון בעיצומו של תהליך שיפוץ. הפואמה מלווה את תהליך השיפוץ, מתוך הזדהות עם סירובו של הבית להשתפץ. מבחינתו של ישורון, דווקא שכבות ההרס והבלאי של הבית מגלמות את הזיכרון, את חותמם של דיירים קודמים; והשיפוץ כמותו כשכחה. הזיכרון והחוב למתים ממלאים תפקיד גורלי בעולמו הקרוע של אבות ישורון, וכך נעשה הבית לזירת מאבק של ממש. בעודה פורטת בנאמנות את תהליך השיפוץ, הפואמה כמו מספחת את הבנוי להרוס, ופורצת את הרגע – כמו בסיאנס – לקולותיו המציפים של הזיכרון. הפואמה של ישורון היא אתר בנייה, המוקדש להצמחתו הסבלנית של ה"הרוס", כלשונו.