פרופ' אביהו זכאי פורשׂ ומנתח בספר זה את קורות חייו, כתביו ויצירתו של הפילולוג היהודי־גרמני הנודע, אריך אוארבך, בהקשר האידיאולוגי, הפילולוגי וההיסטורי הרחב של העידן הנאצי - במיוחד על רקע העקרונות הפוֹלְקיים, השוביניסטיים, הגזעניים והאנטישמיים של הפילולוגיה הארית. פילולוגיה זו, המבוססת על מיסטיקה פולקיסטית והיסטוריוגרפיה נאצית, שעִ קרו את התנ"ך העברי - 'הברית הישנה' - מהתרבות הגרמנית ומן הציוויליזציה המערבית בכללותה, הושתתו על גזענות ושוביניזם, על מיתולוגיות של דם, פולק (Volk) ואדמה, ועל 'קהילת הדם והגורל' של העם הגרמני. הן פיארו את המושג 'תרבות' גרמנית ודחו את ה'ציוויליזציה' האירופית. בתגובה לכך כתב אוארבך את חיבוריו המפורסמים והמהוללים פיגורה ומימזיס, המהווים אפולוגיה (Apologia), כתב ההגנה, על המסורת ההומניסטית היהודית־נוצרית של המערב בזמן שזו עמדה בפני הסכנה הגדולה ביותר לקיומה. בחיבורים אלה, אשר השכילו והפעימו המוני קוראים מאז ראו אור, ביקש אוארבך להציל ולהאדיר את המסורת ההומניסטית המערבית, המבוססת על המורשת היהודית־נוצרית ועל כתבי הקודש היהודיים והנוצריים. זו תרומתו ל'מאבק התרבות' (Kulturkampf), אל מול הפלולוגיה הארית והברבריות הנאצית.