בֹּקֶר אֶחָד גִּלְּתָה אִמָּא שֶׁהַבַּת הַקְּטַנָּה שֶׁלָּהּ הָפְכָה לְנָמֵר. "מְשֻׁנֶּה מְאוֹד..." הִיא חָשְׁבָה. "שָׁמַעְתִּי עַל אַדֶּמֶת, עַל חַזֶּרֶת, וְגַם עַל שַׁעֶלֶת. אֲבָל אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי עַל נַמֶּרֶת!" מָה יַעֲשׂוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַמְּבֻלְבָּלִים עִם הַנַּמְרוּר הֶחָמוּד וְהַשּׁוֹבָב שֶׁמִּתְרוֹצֵץ לָהֶם פִּתְאוֹם בַּבַּיִת?
