דּוֹתָן אַלּוּף הַתִּפּוּף, כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁהוּא אַלּוּף הַנִּפְנוּף. אוּף, הַנִּפְנוּף...
בְּדֶרֶךְ נָאִיבִית, מְשַׁעֲשַׁעַת וּמְרַגֶּשֶׁת מְתָאֵר אֶרֶז בֵּן הַשֶּׁבַע אֶת מִרְקַם הַיְּחָסִים הֶעָדִין עִם אָחִיו הַתְּאוֹם, דּוֹתָן, יֶלֶד חַיְכָן, מֻכְשָׁר וּמְעַט שׁוֹנֶה...
וְכָךְ זֶה מַתְחִיל:
יֵשׁ לִי אָח מְיֻחָד. כָּכָה כֻּלָּם אוֹמְרִים. מָתוֹק, מַצְחִיק וּמַקְסִים. אֶת זֶה אֲנִי אוֹמֵר. הוּא בֶּן שֶׁבַע וַעֲשָׂרָה חֳדָשִׁים וּשְׁלוֹשָׁה יָמִים. קוֹרְאִים לוֹ דּוֹתָן, אֲבָל הַיְּלָדִים בַּשְּׁכוּנָה שֶׁלָּנוּ קוֹרְאִים לוֹ “דּוֹתָן הַנַּפְנְפָן”. הֵם קוֹרְאִים לוֹ כָּכָה, כִּי הוּא מְנַפְנֵף בַּיָּדַיִם כָּל הַזְּמַן..
