יודעת אני יודעת אני: קצי קרב ובא הן העצים עודם דולקים בלהבה את ערגתם חתם תמוז בנשיקה - חלומי עתה חיוור - מעודי לא חרזתי סוף קודר יותר בכל ספרי שירי פרח אתה שובר לי לפרדה - עוד באבו ברכתיו באהבה הן יודעת אני: קצי קרב ובא נשמת אפי על פני המים רואה - בלאט רגלי אציבה בדרך ממנה אין שיבה. יהודית שרגל היא ילידת ישראל, 1945, בת לגולים מגרמניה שנפגשו כאן בארץ. במשך עשרים שנה עסקה בעריכה של ספרות מדעית, והאהבה הגדולה לתרגום התעוררה אצלה בעקבות המפגש עם המורה האהוב והנערץ, ט.כרמי, שאצלו למדה בחוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב בראשית שנות השבעים של המאה העשרים. בשנת 1996 ישבה במכון לתרגום בשטראלן, גרמניה, לשם הגיעה במפורש כדי לתרגם את אלזה לסקר-שילר. "ישבתי שם כמה שבועות וקראתי בשקיקה שירים שלה, ביוגרפיות, סימנתי שירים שמסקרנים אותי, העליתי טיוטות ראשונות, הכל לפי אהבות הבטן שלי, אהבות אוזניים, שום מחשבה מעבר לזה. תפסו אותי שורות, בית בודד, נלכדתי." לאחר שחזרה לארץ המשיכה לתרגם את אלזה, אך בשלב מסוים חוותה תקופה של התרחקות רגשית ממנה ועברה לתרגם טקסטים אוטוביוגרפיים של תומס ברנהרד. תרגומים שלה פורסמו באופן סדיר במוסף הספרות של עיתון ´הארץ´. ביולי 2008 חלתה ויצאה לחופשת מחלה, "ואז ידעתי לבטח - אני רוצה לחזור ולתרגם, ואת אלזה." קובץ התרגומים הנוכחי הוא סיכום של ארבעים שנות אהבה.
יודעת אני יודעת אני: קצי קרב ובא הן העצים עודם דולקים בלהבה את ערגתם חתם תמוז בנשיקה - חלומי עתה חיוור - מעודי לא חרזתי סוף קודר יותר בכל ספרי שירי פרח אתה שובר לי לפרדה - עוד באבו ברכתיו באהבה הן יודעת אני: קצי קרב ובא נשמת אפי על פני המים רואה - בלאט רגלי אציבה בדרך ממנה אין שיבה. יהודית שרגל היא ילידת ישראל, 1945, בת לגולים מגרמניה שנפגשו כאן בארץ. במשך עשרים שנה עסקה בעריכה של ספרות מדעית, והאהבה הגדולה לתרגום התעוררה אצלה בעקבות המפגש עם המורה האהוב והנערץ, ט.כרמי, שאצלו למדה בחוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב בראשית שנות השבעים של המאה העשרים. בשנת 1996 ישבה במכון לתרגום בשטראלן, גרמניה, לשם הגיעה במפורש כדי לתרגם את אלזה לסקר-שילר. "ישבתי שם כמה שבועות וקראתי בשקיקה שירים שלה, ביוגרפיות, סימנתי שירים שמסקרנים אותי, העליתי טיוטות ראשונות, הכל לפי אהבות הבטן שלי, אהבות אוזניים, שום מחשבה מעבר לזה. תפסו אותי שורות, בית בודד, נלכדתי." לאחר שחזרה לארץ המשיכה לתרגם את אלזה, אך בשלב מסוים חוותה תקופה של התרחקות רגשית ממנה ועברה לתרגם טקסטים אוטוביוגרפיים של תומס ברנהרד. תרגומים שלה פורסמו באופן סדיר במוסף הספרות של עיתון ´הארץ´. ביולי 2008 חלתה ויצאה לחופשת מחלה, "ואז ידעתי לבטח - אני רוצה לחזור ולתרגם, ואת אלזה." קובץ התרגומים הנוכחי הוא סיכום של ארבעים שנות אהבה.