חנה שמוש נפטרה בביתה בקיבוץ מעיין ברוך ב-15 במרס 2016. היא קבורה בבית העלמין מרחק כמה מאות מטרים מן הבית בו חייתה למעלה משישים וחמש שנה עם בעלה, הסופר אמנון שמוש.

הקשרים הרוחניים והנפשיים בין השניים לא נפסקו עם מותה, כשם ששיחות בין השניים היו חד צדדיות לאורך מחלת האלצהיימר שלה, וזכו לביטויי אהבה ותודה מרוכזים ומצומצמים, כך גם המכתבים הפותחים את הספר הזה. אלא שבמהלך הכתיבה נתגלו כל אוצרות המכתביםשנכתבו בין השניים במהלך הנסיעות והשליחויות של אחד מהם הרחק מן הבית. וכך תמצאו כאן מכתבים מצרפת לניו יורק מ-1951, מארצות אפריקה ואירופה, מאמריקה וכמובן ממעיין ברוך. וגם התכתבויות עם חברים אישיים כגון שמעון פרס, שאילו היתה חנה בחיים, היה אמנון קורא אותם באוזניה ומעלה חיוך של תודה על פניה.