| "המדע העליז", אשר כתיבתו החלה בשנת 1882, נחשב לחיבור האישי ביותר של ניטשה אשר מתוכו מתגלה לו המשבר האפיסטמי של המדע הרציונלי והמשבר המוסרי הנגזר ממנו, שמשמעותו אפשרות של ניוון ורגרסיה של העולם כתוכן רוחני. בחיבור זה ניטשה מפענח את תכונות היוצר ואת אופייה של היצירה בבחינת "יש" שמקורו במעשה פרשנות, כלומר בהבנה של האדם את עצמו ואת מקומו בעולם, וכל זאת על דרך הגיוון והריבוי. הסובייקט הנושא את כוח הרצון וחופש הבחירה, המונע מתוך תשוקה לעולם, אסור שיוגבל תחת האחידות והחוקיות האוניברסלית הנכפית עליו מבחוץ. בכך הטרים ניטשה את המפנה של חילוץ המחשבה המערבית מקטגוריות של "אמת" ו"שקר" לעבר קטגוריות של פרשנות ויצירה.
בספר זה בוחן איתן מכטר כיצד "המדע העליז" מַחֲיה את הממד האירוני, תוך כדי קריאת תיגר על כל סוג של סטגנציה, ובכלל זה על כבלי המוסר, התועלתנות, האידאולוגיה והמדע הרציונלי, באמצעות מעשה היצירה. האמנות היא מדיום שדרכו יכול האדם להשתחרר מהסדר הפוזיטיביסטי הכפוי, כשהפירוש והדימוי מבטאים את רוח האדם המכירה את עצמה, תוך כדי עיצוב רוחני בחומר והענקת צורה לרוח; מדובר בסוג של הכרה והתגברות עצמית. האמנות חושפת ומסבירה לנו כמה מיסודות הקיום מבלי שהיא נוקטת לשון מילולית דווקא; היא שבה ומתכתבת באמצעות ייצוגים ודימויים ומובילה אותנו להכרה עצמית ולהגשמה אישית. היות האמנות סוג של שפע המזרים לעורקי הקיום תוכן ויטאלי, מעורר ומרגש, מעיד על זיקתה ליצרים ולתשוקה, תוך כדי התמרה מתמדת שלהם לנשגב. זהו מפגש מפרה בין היסוד ה"אפולוני" ליסוד ה"דיוניסי" המהווה אצל ניטשה תנאי להתגברות ולעוצמה רוחנית. |
