חייה של הקומדיה ארוכים כחיי הטרגדיה. מאפייניה הבסיסיים, כפי שהם מוכרים לנו היום, נוצרו כבר בראשיתה, בעת העתיקה ביוון. כותבי הקומדיות לדורותיהם, בתאטרון ולימים גם בקולנוע ובטלויזיה, שאבו נושאים ורעיונות מן הקומדיות של העת העתיקה, יצרו פרודיות על המבנה הקומדיה ונושאיה וחידשו גם חידושים משלהם.

הספר, על שני כרכיו, עוסק בסוגת הקומדיה לתקופותיה: היכרות עם נקודות ציון חשובות בהתפתחות הסוגה ועם יצירות מרכזיות, החל בקומדיות של אריסטופנס ביוון העתיקה ועד קומדיית המצבים הטלוויזיונית סיינפלד. הדיון רחב ההיקף בקומדיה חושף את המבנה הבסיסי של הסוגה כפי שנקבע בימי הבראשית ואת השינויים שחלו בה לאורך הדורות.

פרופ' דן אוריין הוא פרופסור (אמריטוס) מן המניין בחוג לאמנות התאטרון באוניברסיטה תל אביב. וראש החוג ללימודי תאטרון במכללה האקדמית גליל מערבי. חוקר סוציולוגיה של תאטרון. תאטרון ישראלי, דרמה חינוכית ודרמה טלוויזיונית. בין ספריו: יהדותו של תיאטרון הישראלי ( הקיבוץ המאוחד, 1998), תאטרון בחברה ( האוניברסיטה הפתוחה 2008), תאטרון ישראלי בעידן טלוויזיוני (בית אוצר, 2017).

ד"ר לאה גילולה, מנהלת הארכיון והמוזיאון לתאטרון ע"ש ישראל גור (ע"ר), היא היסטוריונית וחוקרת תרבות. תחום התמחותה הוא תולדות התאטרון דובר העברית בארץ ישראל ובישראל, ותיעוד על פה (ראיונות עומק) של אמני במה. מחברת הספר התאטרון הקאמרי ( 1961-1945): השגשוג, המשבר ותיקונו (יד יצחק בן צבי, 2014).