חֻפְשַׁת הַקַּיִץ כְּבָר הֵחֵלָּה – הַחֻפְשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל דּוּנִי מִבֵּית הַסֵּפֶר!

הִיא נָסְעָה לְבַלּוֹת בְּאִי עִם הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּהּ, אֶלָה-פְרִידָה. אֵיזֶה מַזָּל.

דּוּנִי מְבַלָּה אֶת יָמֶיהָ בְּמִשְׂחָקִים עִם אֶלָה-פְרִידָה, בִּשְׂחִיָּה בַּיָּם וּבִשְׁלַל תַּעֲלוּלִים. רֹב הַזְּמַן הִיא מְאֻשֶּׁרֶת, חוּץ מֵהַיוֹם שֶׁבּוֹ הִיא חוֹשֶׁשֶׁת כִּי אָבִיהָ הִפְסִיק לְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיהָ. כְּשֶׁבֶּן-דּוֹדָהּ מַגִּיעַ לְבַקֵּר בָּאִי, הוּא נוֹשֵׂא עִמּוֹ סוֹד שֶׁגּוֹרֵם לְדוּנִי לִהְיוֹת אֻמְלָלָה. כֵּיצַד הַסּוֹד הַזֶּה קָשׁוּר לְאַבָּא שֶׁל דּוּנִי? הַאִם אֶלָה-פְרִידָה תַּצְלִיחַ לְסַדֵּר אֶת הָעִנְיָנִים? וְאֵיךְ תִּגָּמֵר הַחֻפְשָׁה הַמְּאֻשֶּׁרֶת?

סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל כֹּחָן שֶׁל חֲבֵרוּת וּמִשְׁפָּחָה, מֻתְאָם בִּמְיֻחָד לְקוֹרְאִים מַתְחִילִים וּלְקוֹרְאוֹת מַתְחִילוֹת.

הַחַיִּים עַל פִּי דּוּנִי הוּא פְּרִי שִׁתּוּף פְּעֻלָּה נוֹסָף שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת הָאֲהוּבָה רוֹסֶה לָגֶרְקְרַנְץ וְהַמְּאַיֶּרֶת אֶוָה אֶרִיקְסוֹן – סֵפֶר רְבִיעִי בַּסִּדְרָה הַמַּצְלִיחָה בְּכִכּוּבָהּ שֶׁל דּוּנִי.