| שני ספרי אהבה, שני ספרי שירה – ומחצית מחיי המשורר חוצצת ביניהם. חוצצת, או אולי מחברת? פַּבְּלוֹ נֵרוּדָה, מגדולי המשוררים בכל הדורות, כתב את “עשרים שירי אהבה וזֶמר נואש” בצעירותו, והספר ראה אור ב-1924, כלומר בשנת חייו העשרים של המשורר. לעומת זאת הספר “מאה סונטות של אהבה” (1959) הוא דוגמה מובהקת לכתיבתו של משורר האהבה בגיל העמידה: שירתו הבשלה פונה אל האהובה המייצגת בעת ובעונה אחת את הכמיהה לאישה ואת האהבה לחיים, למולדת, לאדם ולעולם. השילוב בין שני הספרים שעשרים וחמש שנות חיים מפרידות בין מועדי פרסומם, מאפשר לקוראים להתוודע לשירי אהבה מעולים ולהשוות את כתיבתו הבשלה של המשורר הצעיר ליצירתו המרעננת והמפעימה של המשורר הבשל. הספר מוגש לקוראים העברים בלוויית מבוא והערות מאת מתרגמו, המשורר רמי סערי. |
