הִצְטָרְפוּ אֶל קוֹפִיקוֹ, הַקּוֹף הָאָהוּב בְּיוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל, בְּשִׁשָּׁה סִפּוּרִים מַצְחִיקִים שֶׁכֵּיף לִקְרֹא בְּיַחַד לִפְנֵי הַשֵּׁנָה. גַּם הַפַּעַם מְשַׁעֲשֵׁעַ קוֹפִיקוֹ בְּתַעֲלוּלָיו הָרַבִּים, וּכְנֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִּים מַצְלִיחַ לַהֲפֹךְ אֶת הַקָּשֶׁה וְהַמְּאַתְגֵּר לְאֶפְשָׁרִי וּמְהַנֶּה.
הַסֵּפֶר מַתְאִים לִקְרִיאָה מְשֻׁתֶּפֶת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, וְגַם לִיְלָדִים הַמַּתְחִילִים לִקְרֹא בְּעַצְמָם – הוּא כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְנֻקָּדוֹת, וּמְלֻוֶּה בְּאִיּוּרִים חֲדָשִׁים וְצִבְעוֹנִיִּים.