אנו נמצאים בתוך בית משפחה זעיר־בורגנית ברומא של סוף המאה התשע־עשרה. שמה של בעלת הבית הוא קקינה, וקקינה מתבוננת בשגרת הימים החולפת, מבעד לקיום שלו ומונוטוני. דאגותיה המרכזיות של קקינה הן תחזוקת הבית והעימותים עם סוזנה העוזרת, השיחות המערערות עם חברתה, וחייה עם בן זוגה, רופא גס רוח. ואז משתנה משהו פתאום: מפגש מקרי מעורר בקקינה צורך להאזין לתשוקותיה הפנימיות, לחוות את חיי החומר והגוף, ולצאת החוצה בחיפוש אחר מושאי תשוקותיה. כן, לפנינו מדאם בובארי מאיטליה, דומה, אך שונה לחלוטין.. בשנת 1974 ,תשעים שנה לאחר פרסום הנובלה, הצילה נטליה גינצבורג מתהום הנשייה את "טוהר המידות של קקינה", וסיפרה לעולם על יופייה של הפרוזה של היוצרת הנאפוליטנית מטילדה סראו: זוהי כתיבה פשוטה להפליא, תיאורים של היום־יום, של חפצים ושל פרטים שוליים. אך מבעד לפשטות זורמים נהרות האירוניה, הדיוק והפיקחות – כישרון ספרותי הגורם לנו להפוך ל"שותפים לפשע" שעשוי להתרחש.
