מישל חדד חושף בספרו הראשון את זווית ההסתכלות שלו לגבי מקרה הרצח המפורסם ביותר במדינה. במסגרת סיפור החקירה הדרמטית של האירוע, נרקם סיפורו הפרטי כשוטר וכאדם. לבטיו, תכנוניו, הקשר האישי שהתפתח בינו לבין הרוצחות, מאבקו העקשני על תודעת שפיותה של חווה יערי ועל תקוות הגילוי של חפותה החלקית. חוויית פציעתו, זכרי ילדותו הכפרית שטבעו את חותמם בגישתו המקצועית, והמשכו - המציאותי והבדיוני - של הדו-שיח המתנהל בינו לבין הנחקרת הראשית עד עצם הימים האלה. בפעם הראשונה - דינמיקה פנימית של חוקר בדיבור ישיר מפי איש העשייה עצמו.
