האם היה דגם אחיד בהתייחסות הכנסייה הקתולית ליהודים בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים? מה היו השלכותיה של שתיקת האפיפיור על מדינות קתוליות הרחוקות מאירופה? מתי נודע לכנסיות המקומיות על פשעי הנאצים וכיצד נהגו נוכח מידע זה? מה היו המניעים לעמדות הכנסיות קתוליות ולפעולות שנקטו? כדי לענות על השאלות האלה עשתה המחברת מחקר השוואתי בין שלוש מדינות לטינו-אמריקניות: ארגנטינה, ברזיל ואורוגוואי, מדינות שהיו מחוץ למעגל השליטה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. למרות הדמיון בין שלוש מדינות אלה, התגובות של הכנסייה הקתולית היו שונות בכל אחת מהן. מהמחקר הזה מצטיירת התמונה שהיו מי שנקטו עמדות אנטישמיות תוך שימוש במושגים מסורתיים ומודרניים. ואילו אחרים גילו מידה של חסר ורחמים כלפי היהודים. ספר זה מנסה להתחקות לא רק אחר התשובות השונות לשאלות הללו. אלא גם אחר הסיבות לנקיטת העמדות השונות בשלוש המדינות שבהן הוא עוסק
