אהבה הרמונית עומדת ביסוד תורתו של ר’ עקיבא: הרמוניה של רוח, נפש וגוף. במישור המעשי הוא החמיר באהבה והקל בגירושין ועמד על הסיכוי להתחלה של אהבה חדשה; הרועה הבוּר שהופיע לראשונה באגדות בסיפור אהבה ונעשה לגדול חכמי ישראל, פיתח שיטה הגורסת שהאהבה אחת היא אם גם מופעיה רבים. מקורה באהבת איש ואשה אך אותה אהבה ממש באה על ביטויה באהבת הרֵע, באהבת החוכמה, באהבת האדם ובאהבת אלוהים. הוא הציל את שיר האהבה בה”א הידיעה, הלא הוא שיר השירים, משכחה, ומיקם אותו בקודש הקודשים; קבע את “ואהבת לרעך כמוך” ככלל הגדול ממנו נובעת תורת המוסר כולה; חינך לחיבה לכל אדם שנברא בצלם; קיים את מצוות אהבת אלוהים בכל לבבו, בכל מאודו ובכל נפשו – אהבה עד כלות הנשמה והיה היחיד שנכנס לפרדס האהבה ויצא ממנו בשלום. רעיונותיו, הליכותיו ופסיקותיו הניחו את היסוד לחוכמת האהבה בתרבות ישראל.